הכלל הינו כי חברה בע”מ הינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה ו/או מאורגניה (כגון עובדים, מנהלים וכיו”ב) כאשר החברה היא גוף עצמאי יציר הדין (חוק החברות), בעלת זכויות וחובות.
דהיינו, במידה והחברה חייבת כספים למי מספקיה ו/או לקוחותיה ו/או צד ג’ כלשהו, אזי החוב הינו חוב שמיוחס לחברה בע”מ וחובת פרעון החוב היא של החברה. הכלל הוא כי קיימת הפרדה בין החברה לבעלי מניותיה, ולא ניתן לייחס חוב של החברה לבעלי מניותיה. החריג לכלל האמור הינה דוקטרינת “הרמת מסך” או “הרמת מסך ההתאגדות” דהיינו בהתקיימן של נסיבות מסויימות להנחת דעתו של בית המשפט, יכול בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות של החברה ולייחס את חובות החברה לבעלי מניותיה. בעבר נטיית בתי המשפט היתה שלא להרים מסך אלא במקרים חריגים ומועטים. עם תיקונו של חוק החברות, התשנ”ט-1999 קיימת מגמה בפסיקה להרחיב את המקרים בהם יורם מסך ההתאגדות וחובות החברה ייוחסו לבעלי מניותיה.
להלן נוסח סעיף 6 לחוק החברות החדש העוסק בנושא הרמת מסך:
“6(א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ומילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(1) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).”
עילת עירוב נכסים
כאשר לא מבוצעת הפרדה ברורה בין נכסי החברה לבין הנכסים הפרטיים של בעלי מניותיה. במקרים מעין אלו, כאשר אין הפרדה בין נכסי החברה לנכסי בעלי המניות, למעשה בעלי המניות בהתנהלותם מצביעים כי אין מבחינתם גבולות ברורים בין נכסי החברה לנכסיהם האישיים, ועל כן בית המשפט יטה לראות במסך ההתאגדות כמלאכותי, ויורה על הרמת מסך.
עילת המימון הדק
מימון דק הכוונה להקמת חברה כאשר היחס בין ההון העצמי של החברה לבין ההון שנצבר באמצעות הלוואות ו/או מקורות חיצוניים אחרים הינו בלתי סביר, כך שההון שנצבר באמצעות הלוואות עולה בשיעור בלתי סביר על ההון העצמי. במצב בו החברה הוקמה מלכתחילה ללא הון ממשי, ומנגד מינפה את פעילותה באמצעות הלוואות מגורמים חיצוניים, הסיכון אשר מוטל על הצדדים השלישיים הינו גבוה, ולעיתים יורה בית המשפט על הרמת מסך בעילה זו.
הרמת מסך סטטוטורית
על פי סעיף 6(ב) לחוק החברות כמצויין לעיל, רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות אם הדבר נקבע בדין דהיינו על פי חוק מסויים או בהסכם אשר חל בנסיבות הענין.
השימוש באישיות המשפטית נועד להונות אדם או לקפח נושה
על פי סעיף 6 לחוק הנ”ל, עילה נוספת להרמת מסך הינה במידה ובית המשפט מצא כי בנסיבות הענין יהיה זה צודק ונכון לעשות כן, מאחר והקמת החברה נועדה לסייע בהונאת אדם או לקפח צד מסויים לו החברה חבה כספים.
פגיעה בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר
על פי סעיף 6 לחוק הנ”ל, עילה נוספת להרמת מסך הינה במידה ובית המשפט מצא כי בנסיבות הענין יהיה זה צודק ונכון לעשות כן, כאשר נעשתה פעולה המסכנת את יכולת פרעון חובות החברה.
דוקטרינת ההדחייה
סעיף 6(ג) המצוטט לעיל מאפשר לבית המשפט לקבוע כי בעל מניות בחברה אשר ידע ו/או היה מעורב בפעילות אשר גרמה לקשיים בפרעון חובות החברה, ובנוסף להיותו בעל מניות הוא גם נושה של החברה (כגון הוא הלווה לחברה כספים), אזי תשלום הסכומים המגיעים לו כנושה יידחה עד לאחר תשלום הסכומים המגיעים לנושים אחרים.
על אף הכלל הקיים ולפיו החברה הינה אישיות (גוף) משפטי נפרד מבעלי מניותיה, לעיתים בהתקיימן של עילות ו/או נסיבות מסויימות יכול בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולהרים את מסך ההתאגדות, כאשר המשמעות הינה ייחוס חובות החברה והטלתם על בעלי מניותיה באופן אישי.
