התנגדות לצוואה

העילות הנפוצות להתנגדות לצוואה

השפעה בלתי הוגנת – כאשר קיימות ראיות לכך כי האמור במסמך הציווי אינו משקף את רצון המצווה וכי נכתבה עקב השפעה בלתי הוגנת של מאן דהוא על המצווה. בפסיקה נקבע כי לא תוכנה של התנגדות לצוואה הוא הקובע את קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא נסיבות עריכת מסמך הירושה והליכי עריכתה (ע”א 750/90 כולל בית היודה נ’ גוטר, פ”ד מה(1) 418). בדנ”א 1516/95 – רינה מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831 , 1835 (1998), נידונה השאלה מה היא השפעה בלתי הוגנת?

מה היא השפעה בלתי הוגנת?

לבחינת השאלה נקבעו ארבעת מבחנים עיקריים לבחינת מידת תלותו של המצווה בנהנה מצוואתו?

1. המבחן הראשון – תלות ועצמאות: האם ועד כמה בתקופה הרלוונטית לעשיית מסמך הירושה היה המצווה “עצמאי” – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית.
2. המבחן השני – תלות וסיוע: כאשר מתברר כי המצווה לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, יש לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו וכן את היקף התלות ועומקה (תלות טיפולית, תלות נפשית וכד’).
3. המבחן השלישי  -קשרי המצווה עם אחרים: עד כמה היה המצווה תלוי בנהנה. היבט זה עשוי להיות מושפע גם מהיקף הקשרים עם אחרים.
4. המבחן הרביעי – מבחן נסיבות עשיית מסמך הירושה:

מתי תתקיים השפעה בלתי הוגנת?

בין היתר שמסמך הירושה מזכה את מי שערך אותה והיה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה (סעיף 35 לחוק הירושה; ע”א 9/86 זיידה נ’ זיידה, פ”ד מ(3) 105). עפ”י הלכת מרום (דנ”א 1516/95 – רינה מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831), גם אם מעורבות הנהנה לא הגיעה עד כדי לקיחת חלק בעריכתה, הרי שאפשר שהיא בכל זאת תהיה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת.

מבחן נוסף שהתפתח בפסיקת בתי המשפט, המעיד על השפעה בלתי הוגנת הוא מבחן מידת “הסודיות” בעריכת מסמך הירושה– מעשה שנעשה בחשאי ומבלי ידיעת ילדיו האחרים של המצווה מתיישב עם הטענה מסמך הירושה נחתמה בתחבולה ו/או בתרמית. עוד מבחן שהתפתח בפסיקה המעיד על השפעה בלתי הוגנת הוא מבחן העדר הגיון וסיבה נראית לעין לנישול קרובים מן מסמך הירושה– לדוגמא: אם במועד בו נחתם מסמך הירושה ועד למועד פטירת המצווה היחסים בין המצווה ליורשיו עפ”י דין אשר נושלו, היו יחסים מצויינים. סתירה בין מערכת היחסים המעולה בין המצווה למנושלים, מחד, לבין הענקת העזבון ליורש אחר, מאידך, הינה בניגוד להגיון, מצביעה על השפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה ו/או על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או תרמית בעשיית הצוואה.

מבחן נוסף לקיומה של השפעה בלתי הוגנת הוא קיומן של ראיות לגבי מצב בריאותי ונפשי של המצווה – בדנ”א 1516/95 – רינה מרום נ’ היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 98(2), 1831, נקבע כי בבחינת טענה של השפעה בלתי הוגנת, יש חשיבות רבה לראיות אודות מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה. גם אם מבחינה משפטית היה המצווה כשיר לערוך את ה אך מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה היה כזה שהוא מועד לפעול תחת השפעה, אשר תביאו להקנות את רכושו שלא בהתאם לרצונו האמיתי, היה די כדי לקבוע כי על המצווה הופעלה השפעה בלתי הוגנת.

מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה עשוי להצביע גם על מידת תלותו של המצווה בזולת, אשר בגינה ייתכן והמצווה איבד את היכולת האפקטיבית לממש את רצונותיו, להבדיל מרצונות הזולת. בשל מכלול היבטים אלה, נפסק כי מצב נפשי וגופני רעוע של המצווה  מחייב זהירות רבה כאשר באים לעמוד על רצונו העצמאי כמצווה. הגם שאין במצב זה כשלעצמו כדי לשלול את כושרו של מצווה לצוות הרי שיש בו כדי לשמש תמרור אזהרה ביחס לאפשרות היותו נתון להשפעה בלתי הוגנת.

בע”א 423/75 בן-נון נ’ ריכטר, פ”ד לא(1) 372, נקבע כי כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות אדם בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית, עוברת חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי הוגנת על שכמו של המבקש לקיים את מסמך הירושה. כך גם נקבע בדנ”א 1516/95 מרום נ’ היועמ”ש, דינים עליון נד 468, כי נטל השכנוע מוטל על

המתנגד לקיום הצוואה

עם הקמת החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת ע”י המתנגד – עובר נטל הבאת הראיות אל המבקש לקיים את מסמך הירושה. חיובו של מבקש הקיום להביא ראיות לסתירת החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת, מטיל עליו נטל משמעותי בהבאת ראיות. אונס, איום – מסמך הירושה נכתב ע”י המצווה תחת אונס או איום , דהיינו הוראותיה אינן משקפות את רצונו האמיתי של המצווה. תחבולה או תרמית – מסמך הירושה נכתב ע”י המצווה עקב תחבולה או תרמית וגם במקרה זה אינה משקפת את רצונו.

מסמך הירושה לטובת עדים או מי שנטל חלק בעריכתה– הוראת סעיף 35 לחוק הירושה קובעת כי צוואה המזכה (דהיינו מיטיבה ומעניקה זכויות בעיזבון) את מי שערך אותה, או את מי שהיה עד לעשייתה, או לקח חלק פעיל אחר בעריכתה, לרבות אם  ממסמך הירושה זיכה את בן הזוג של אחד מאלו – בטלה. אין צורך להוכיח עילות פסלות כגון השפעה בלתי הוגנת או איום וכיו”ב אלא די בכך שמסמך הירושה מזכה מי שהיה מעורב בעריכתה זו תיפסל.

אולם נקבע כי אפשר ומעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת מסמך הירושה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה. תוצאתו של הסעיף היא שהיא שוללת כל שיקול דעת ליתן תוקף למסמך הירושה מקום שהנסיבות מעידות על נטילת חלק בעריכתה ע”י הנהנה.

לפיכך, בהתקיים הנסיבות המתוארות בסעיף 35 לחוק הירושה קמה חזקה חלוטה כי ננקטה פעולה אסורה כלפי המצווה וכי פעולה זו פגמה ברצונו החופשי לאור קיומה של השפעה בלתי הוגנת. אפילו יוכיח הנהנה כי השתתף בעשיית מסמך הירושה מבלי שהשפיע על המצווה באופן לא הגון – לא יהיה בכך כדי להועיל לו. “סעיף 35 פוסל הוראה במסמך הירושה המזכה את מי שערך את הצואה או שלקח באופן אחר חלק בעשייתה ואף פוסל הוראה המזכה את בן-זוגו של אחד מאלה.

הפסילה היא מחמת חשש שמא האנשים האלה (העד או מי שערך או שלקח חלק בעריכתה) השפיעו על המצווה בדרך בלתי הוגנת או רימוהו. החוק אינו נותן לאנשים אלה אפשרות לנקות עצמם מחשד או חשש זה, ושום עדות, אף המהימנה ביותר על ביהמ”ש המוכיחה שההוראה היתה מיוזמתו של המצווה ומרצונו החופשי, אין בכוחה להכשיר את ההוראה…” (ע”א 529/69 רוזנהויזר נ’ כהן, פ”ד כד (2) 93, 97; וגם: ע”א 576/78 לשצינסקי נ’ סולוביציק ואח’, פ”ד לה(1) 686, 689).הוראה זו אינה חלה על מסמך הירושה בעל פה.

פגם צורני בצוואה

פגם צורני מסמך הירושה- נעשתה ע”י המצווה מבלי שתורגמה לשפת המצווה והעדר ציון תרגומו למצווה לשפתו, לדוגמא. פסיקת ביהמ”ש העליון קבעה כי במצב בו כאמור לא מתורגמת למצווה לשפה אותה הוא שומע ומבין ו/או לא מוקראת לו בשפה השגורה בפיו טרם חתימתו עליה – מדובר בפגם מהותי, הפוגם בהבנת המצווה את הוראות צוואתו וממילא בגמירת דעתו לעשותה כפי שעשה אותה.

בנסיבות כאלה, הנטל להוכיח, כי המצווה הבין את הוראותיה משקפות את רצונו האמיתי מוטל על מבקש הקיום – נטל אשר כפי שיתברר המשיב לא יוכל לעמוד בו! “לטעמי במקום שבו מי שאינו מסוגל לקרוא את צוואתו בוחר לעשותה ‘בעדים’ ואינו דואג לקיומו של רישום מאומת על פני מסמך הירושה בדבר הקראתה באוזניו – בלשון שהוא שומע ומבין – הריהו פותח בכך פתח להתנגדות לקיומה; וזאת – מן הטעם שהצהרתו של המצווה בפני עדי האימות ‘זו צוואתי’ אינה שלמה, ואינה ממלאה את תכליתה. הועלתה התנגדות כאמור יהיה על המבקש את קיומו של מסמך הירושה להוכיח בראיות, כי המצווה ידע ש’זו צוואתו’, הן מן ההיבט הטכני והן מן ההיבט הענייני, כפי שמתחייב מהצהרתו”.

מי שחותם על מסמך הירושה שאין הוא מסוגל לקראה – בשל אי ידיעת השפה ואם מטעם אחר כלשהו – נושא בחובה להבטיח: ראשית, כי תוכנה יובא לידיעתו לפני שיחתום עליה על ידי אדם המהימן עליו. שנית –  כי עובדה זו תבוא לכלל ביטוי ברישום מתאים על פני הכתוב, ורצוי שחתימות האימות תתייחסנה גם לעובדה זו.

אי עמידה בחובה האמורה חושפת את הכתוב במסמך לטענה שהמצווה ‘לא ידע’ על מה הוא חותם בשל כך שלא היה מסוגל לקרוא את הכתוב בה, ונטל השכנוע כי ידע – מוטל לפתחו של המבקש את קיום הכתוב במסמך, שהרי המדובר בתנאי מוקדם לתוקפה”. (ע”א 2119/94 לנדאו נ’ וין, פ”ד מט(2) 77) כלומר, במצב בו הצהרת.

המצווה: “כי זו צוואתי”

מבטאת את רצונו האחרון. בפרשת  לנדאו נ’ וין הנ”ל קבע כב’ השופט קדמי כי מצווה שהצהיר, ‘זו צוואתי’, על פני מסמך שנכתב בלשון שהוא אינו שומע, חובה עליו, אם כן הוקראה או תורגמה בפניו ללשון שהוא שומע ומבין, לציין זאת על פני המסמך וראוי שגם העדים יאשרו עובדה זו על פניה. אם הדבר לא נעשה יש בכך כשל המאפשר לטעון, כי המצוה לא הבין את הוראת המסמך.

מכיוון שנפל על פני פגם צורני במסמך הירושה – שכן המנוח לא שלט בשפה העברית ולא נערך רישום  מאומת על פני וכן כתוב במסמך הירושה בדבר הקראתה למנוח בשפתו והסבר תוכנה – הרי בהיבט זה עובר נטל השכנוע וההוכחה על שכמו של מבקש קיום הציווי במובן זה שעליו להוכיח בראיות כי המדובר במסמך ירושה אמיתי שנעשתה בגמירות דעת וכי המנוח ידע את התוכן הכתוב והבין את הוראותיה ותוצאותיה.

הנטל עובר לכתפי מבקש הקיום גם לגבי טענות ההתנגדות האחרות בדבר השפעה בלתי הוגנת, צלילות דעתו של המצווה וכדומה. (ראה בעניין זה גם: ע”א 2115/95, אושרוב נ’ פרחי תק-על 97 (1), 251), השופטת בייניש (כתוארה אז, פיסקה 5 לפסק הדין; בע”מ 4382/04 חלילי נ’ דרשני, תק-על 2005(2), 2212; בר”ע 2701/01 הירשהורן נ’ יפה).

תהליך זה נעשה כשהוא אינו יודע את שפת מסמך הירושה ומבלי שעובדת תרגומה צויינה – מתהפך הנטל הראייתי באופן שמוטל על מבקש הקיום להוכיח בראיות כי המצווה ידע ש”זו צוואתו” הן מהפן של זיהוי הכתוב במסמך וכן מהפן שצוואתו זו דרגת השכנוע המוטלת על מבקש הקיום, הינה כבדה במיוחד (ת”ע (ת”א) 11632/9 פלוני נ’ מכון ויצמן למדע, תק-מש 2004(2) 106, בעמ’ 108).

מצבו הפיזי והמנטאלי של המצווה – במידה ובעת העריכה והחתימה של מסמך הירוהיה המצווה במצב פיזי או מנטאלי קשה אשר אינו מאפשר לו להגיע לגמירות דעת (לדוגמא מצב בו המצווה סבל ממחלת אלצהיימר) ניתן להעלות טענות בדבר פסלות מסמך המצווה מחמת שהמצווה לא יכל להבחין בטיבה שלה ובמשמעויות עשייתה.

“המבחן – אם ידע המצווה להבחין בטיבה– הוא גמיש. המבחן הקובע הוא אם היה המצווה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם. ל

שם בחינה זו ניתן להתחשב במודעותו של המצווה לעובדה שהוא עורך, בידיעתו על היקף רכושו ויורשיו, ובמודעותו לתוצאות עשיית מסמך הירושה על יורשיו” (גולדברג, פלומין, מעוז “דיני ירושה ועזבון”, עמ’ 27; ע”א 851/79 160/80 בנדל נ’ בנדל, פ”ד לח (3) 101).

הטענות הנפוצות בהליך התנגדות לקיום צוואה הינן:

על מנת להגיש התנגדות חיוני להיעזר בשירותי עורך דין ירושה אשר ידע לבחון את מסמך מצווה זה ולכוון את היורשים המתנגדים לביצועה לעילות רלבנטיות להתנגדות . את ההתנגדות יש להגיש במועד – בד”כ תוך 14 יום ממועד בו פורסמה דבר הגשת הבקשה לקיום . עם הגשת ההתנגדות לקיום הציווי באמצעות עורך דין ירושה מועבר התיק מהרשם לענייני ירושה אליו מוגשות בקשות לצו קיום אל בית המשפט לענייני משפחה.

• פגמים טכניים שנפלו בכתיבת מסמך הירושה
• השפעה בלתי הוגנת של אחד מהיורשים
• מעורבות של אחד היורשים בעריכתה
• טענות כי המצווה לא ידע מהי תוכנה ומשמעותה שלה עקב מצב בריאותי ירוד (כגון דימנציה לסוגיה).

אופן הגשת התנגדות לצוואה

תקנה 19 לתקנות הירושה מתווה את האופן בו תוגש התנגדות לבקשה לקיום מסמך הירושה. מאחר ובד”כ המתנגד לבקשה לקיום מסמך הירושה הינו אחד היורשים על פי דין אשר הודר ונגרע שמו מהצוואה, הרי שחובה לעקוב אחר הודעות הרשם לענייני ירושה בדבר הגשת בקשות לקיום צוואות, שכן היורש על פי דין שאינו מצויין ולא אמור לקבל מכתב ממגיש הבקשה לקיומה שלה ועל כן ומאחר והמועד להגשת ההתנגדות הינו קצוב (ככלל 14 ימים ממועד פרסום הודעת הרשם לענייני ירושה אודות הגשת הבקשה לקיום מסמך הירושה) חובה להקפיד ולעקוב אחר פרסומי הרשם לענייני ירושה. *מי שמעוניין להגיש התנגדות לבקשה לקיום ויגיש לרשם לענייני ירושה אליו הוגשה הבקשה כתב התנגדות.

*בכתב ההתנגדות יפרט המתנגד את הנימוקים עליהם הוא מתבסס ואשר לדעתו יש בהם כדי לפסול את מסמך הירושה. רצוי לציין אסמכתאות משפטיות בכתב ההתנגדות. חובה לצרף לכתב ההתנגדות תצהיר מאומת בפני עורך דין המאשש ומאמת את העובדות אשר צויינו בכתב ההתנגדות.*יש לצרף לכתב ההתנגדות את כל המסמכים עליהם מתבססת ההתנגדות.

*יש לשלם אגרה בגין הגשת ההתנגדות ולצרף לכתב ההתנגדות עותק מהקבלה בגין תשלום האגרה. *את כתב ההתנגדות והנספחים יש להגיש במספר עותקים כמספר המשיבים , בתוספת עותק לבימ”ש ולמתנגד.כפי שצויין לעיל את ההתנגדות יש להגיש תוך 14 ימים מהמועד בו פורסמה הודעת הרשם לענייני ירושה בדבר הגשת הבקשה למתן צו קיום מסמך ירושה. במידה וחלפו 14 הימים יש להגיש בקשה מנומקת להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

סדרי דין – הדיון בבימ”ש

לאחר הגשת ההתנגדות לצוואה לרשם לענייני ירושה מועבר התיק לבימ”ש לענייני משפחה המוסמך לדון בהתנגדות. מגיש הבקשה למתן צו קיום מסמך הירושה– יירשם כתובע. המתנגד יירשם כנתבע. מזכירות בימ”ש מזמנת את הצדדים לדיון. בתחילה נקבע דיון מוקדם במסגרתו ניתן לבקש גילוי ועיון במסמכים רלבנטיים (לדוגמא עיון במסמכים רפואיים של המצווה וכיו”ב).

ההליך המוקדם נועד לברר את גדר המחלוקת לרבות איסוף המידע והמסמכים החסרים הרלבנטיים. לאחר סיום ההליכים המקדמיים נקבע התיק לדיון הוכחות. במהלך דיוני ההוכחות נחקרים המצהירים שנתנו תצהירי תמיכה בהתנגדות על האמור בתצהירים והמצהירים שנתנו תצהירי תמיכה בתגובה להתנגדות נחקרים על תצהירהם.

במידה והובאו חוו”ד מומחים (לדוגמא חוו”ד רפואית או גרפולוגית) נחקרים המומחים בחקירה נגדית על חוו”ד. בסיום שלב ההוכחות מגישים הצדדים את סיכומיהם לבימ”ש, ובימ”ש מכריע האם לדחות את ההתנגדות או שמא לקבלה. במידה ובימ”ש מקבל את ההתנגדות, ואין איזה מסמך אחר של המנוח/ה אזי העיזבון יחוק על פי דין, לפיכך מומלץ להגיש בד בבד עם כתב התנגדות לצוואה בקשה למתן צו ירושה (במידה כמובן שאין מסמך אחר).

מידע נוסף

יפוי כח נוטריוני

צוואה נוטריונית

ייפוי כוח מתמשך

מנהל עיזבון